לחץ מצד המערכות 

"בדרך שלנו" - אין דרך (אחת)

את המאמר אני, כותב מתוך מקום  "אפור" ,"האזור האפור" שאני מכנה.

יתכן, שהכתוב  יהיה מעט ציני  , הוא אינו מאמר אקדמי י,ולא ערכתי בחינה מעמיקה  בנושא,כל הכתוב הוא מעצם  היותי אבא ,מטפל,ומחנך(בעיקר לילדי) ומחוויותיי האישיות.

 החלטתי לכתוב את המאמר ,לאחר ששמעתי עוד סיפור על אדם  קרוב .

ובכן, אנו ההורים "החדשים", מעוניינים לחנך את ילדינו,חינוך נכון,טוב,קולע

אנו עושים בעבור ילדנו המון,שולחים אותם לחוגים יקרים ,טיפולים,אבחונים,מתנהגים לילדנו, ביחס חברי....

פעמים רבות אנו "עובדים "על עצמנו כהורים,במטרה להדגים לילדינו שאנו  ,לא טועים הרבה,לא משקרים,לא מחפפים ,תמיד מסודרים,יש כאלו שמספרים לילדיהם  שהם בבתי הספר  היו מצוינים ,(למרות שלא כך היה)וזאת במטרה להקנות לילד ערכים חשובים ,שיגדל בריא.

השפה שאנו דורשים ממנו,בד"כ שפה נקייה,תרבותית.,וההתנהגות שלו אמורה להיות תמיד טובה.

באמת שאנו ההורים מאוד משתדלים ,להיות קשובים לצורכיהם,ומעת לעת מתערבים גורמים רבים בניהם אנשי מקצוע, במטרה לתמוך.

מספרים לנו,איך לחנך נכון ,תוכניות רבות ומגוונות המשתנות בקצב מטאורי קמות  סביב הנושא,פסיכולוגים,אנשי חינוך,נוירולוגים פסיכיאטרים,לכולם יש דרכים מצוינות לגרום לנו להבין איך לחנך בדרך הנכונה.

יש עשרות שיטות ועשרות מכונים לטיפול בילד,פעמים אני מרגיש שהילד הפך לאריה ושזקוק לאילוף.

בכל שנה (בדוק) מתווספות עוד עשרות שמות של הפרעות לכל "תזוזה "לא רצונית יש שם ,ולכל שם כזה קימת תרופה.

לכעורה אנו וילדנו מוגנים ,לכל בעיה יש פיתרון כל שצריך הוא להתאמץ  לבחור לטפל.

אם נטפל בילד בצעירותו, קובעים המומחים, הילד לא יאבד.. ולא יסבול בהווה ובגיל מבוגר האם כך? (אנשי המקצוע מסבירים להורים שילד שמאובחן בהפרעה סובל)

אספר כאן שני סיפורים קצרים ומופלאים.

הסיפור האחרון ששמעתי השאיר אותי פעור פה,והוא מצטרך לאלפי סיפורים דומים.

מהסיפור הזה שלמעשה הוא הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי, הוכיח לי מסקנה מאוד ברורה .

לא החשוף את שמותיהם או  קרבתם,למענם.

משפחה ותיקה ,ההורים עוסקים בחינוך,בית למופת,ששילב בין עבודת ההורים מחוץ לבית ובבית,יחס מקסים לידים,אוכל חם וטרי,הקפדה בנושאי למידה וחינוך.

 שלושה ילדים מקסימים,ללא בעיות מיוחדות אחד מהילדים מוגדר כגאון ,כולם היו מצוינים בבית הספר,כיום גדולים,ההורים תמיד דאגו לטפל בילדים,לפי הצורך,ואכן שני הילדים הבוגרים לא פעם נזקקו לטיפולים ואבחונים,הם קיבלו חוגים ובאמת כל מה שהילד רצה, בית פתוח ,לבבי ,חם ואוהב.

הבן הצעיר התחתן ועובד  בהייטק נשוי. הבת בחורה יפיפייה,ברחה עם בן מיעוטים  ושברה להורים המסורים את הלב תקופה ארוכה מאוד.(האבא קיבל התקף לב ויצא חיי בנס) כיום נשואה ליהודי באושר.

והבן הגאון הגאווה של ההורים,מרוויח מצוין מוכשר מאוד

 ובחדרי חדרים,מתעסק עם סאדו מאזו או איך שמכנים את זה ויוצא למועדונים מעורבים,שם כולם שוכבים עם כולם,במקביל השתמש בכל סוגי הסמים שיש.

שמעתי ואני מעורב , בהרבה מקרים, מכל מגוון  הקשת, סיפורי משפחות תמימות שרק רוצות שילדיהם יגדלו בריאים מוצלחים ומאושרים

ועושות הכול למענם.

עוד סיפור מצמרר: הורים לשני ילדים היום הם בני 20+ אבא פסיכולוג אימא רופאה,גרים בבית גדול ויש בו הכול, לילדים חדרים פרטים ,הכוללים את כל מה שהרבה ילדים, חולמים....

הילדים גדלו עם אופר צמודה ,מתוקה וחמה כמו אימא אמיתית .

מגיל הגן, הילדים בחוגי העשרה,כולל הכנה לכיתה א" וכשנוצרה בעיה רגשית  אצל הבן,החלו סידרת טיפולים שלא נגמרו עד שהילד הגיע לגיל – 14

הילד בצעירותו לא היה קשוב למורים,לא מפוקס ועוד, בשלב מסוים הוא טופל בתרופת הפלא",, עד הרגע שהילד הגיע לגיל שאמר לא לתרופה והפסיק ליטול.

הילדה המקסימה כיום,די גדולה ,סובלת מחרדות,פוחדת להתגייס ,אין לה חברים ,ממאנת לצאת מהבית.

הילד עזב מגיל צעיר מאוד את הבית , השתייך לכת בנגב ,הסתובב תקופה בלבוש שחור (בסגנון נשי) אולי פנקיסט וההורים  לא ממש  מעורבים בחייו.

הם חשים וחוששים, שהילד חיי בסכנה מתמדת ולא מוכן לשתף פעולה.

בשיחה שהייתה לי עם האימא , האחרונה אמרה לי שהילד מאשים אותם שלא נתנו לו מנוחה והתערבו בחייו., "למה שלחתם אותי לכל הטיפולים"

ההורים ממש אומללים,לא מבינים איך קרה להם,מה הם עשו לא בסדר.

כמה סיפורים דומים שמעתם אתם?

כמובן שאלו שכתבתי קיצונים ,זה לא הכלל,(אך בכול בית מסתתר סיפור קטן)

.

אנחנו , באמת הורים תמימים שמנסים בכל כוחנו, לגדל ילד בריא "ונורמאלי"

אך פעמים רבות כגודל הצפיות..... לא תמיד מצליח לנו .

רבות השיטות והגישות,לגדל ילדים נכון  ובכול  תקופה יש את הטרנדים משלה.

למעשה אם נשאל עצמנו, האם באמת אנו יכולים לשנות את המהות של ילדנו? ?

האם?...........

האם הילד נהנה מהתערבות מקצועית חודרנית,מגיל צעיר?

האם אנו לא עושים, אבל  לילד אבל, שאנו משתלטים על מוחו ומנסים ליישרו.(לכוונו)

האם אנו לא פוגמים בטבע האמיתי של הילד?

מהו למעשה הדבר, או המניע שלפיו אנו פועלים?

האם תרופה חזקה היא הפתרון הבלעדי ?

אני מודע שיש יוצאים מהכלל ,אך הם לא הכלל!!

האם יש דרך,אחת שמתאימה לכול  הילדים?

מי הם המצליחנים?,האם כולם קיבלו חינוך דומה?

כולנו ההורים מבקשים את אושר ילדנו,האם הם מאושרים?

האם יזכרו את ילדותם כמאושרים,

אני מתפלא על הגישה הרדומה ,או אם להחריף, המתה של הפסיכולוגיה,כלפי הפסיכיאטריה.

הם משלבים ידיים בכדי לרכוש יוקרה?

אין דרך אחת,אין דרך במסלול בטוח ,יש המון דרכים ,אין דרך.

דעתי אומרת, ילד יצא לעולם עם תיק קטן,מלא בציוד חיים,תכונות גנים,דפוסים עתיקים ועוד כמה כלים .

אנו ההורים אל לנו להאשים עצמנו., אם כוונתנו טהורה ובאה מרצון אמיתי לגדל ילד בריא-מאושר ,גם אם טעיתם אלפי פעמים,אני אומר: תיזכרו, הילד הגיע עם מטען מכובד לחיים,הוא יגדל כמו שהוא צריך לגדול,גם כשיעשה טעיות ילמד,בסוף הרי יעשה מה שבאמת מתאים לו,ואם לא נאפשר לו , יחלה פיזית או  נפשית

עלינו בעיקר לשמור שלא יפגע,

אני שואל עצמי, האם מה שכתבתי,אני מיישם בעצמי?,התשובה  לצערי לא תמיד.

יש רגעים שבהם אני נשבר מול הילדים,מול הסמכות הרפואית ,מול המורים (מסיבות מגוונות) במיוחד שמי מהם

משקף אותי בחולשתי.

שלכם באהבה:יוסי

,

 88888888